(בסוף המאמר מופיע וידאו עם שיחה ופודקאסט שלו)
בעקבות פוסט שהופיע בקבוצת פייסבוק בנושאי שירה ופיתוח קול, עם הכיתוב:
"הי, מחפש מורה לפיתוח קול בכדי למצוא את הקול הנכון לי"...
הבנו, רותי חלבני ואני, הקוראות בקול, שיש פה נושא מעניין לחקור אותו והוא גרם לנו להעלות שאלות שונות:
למה אנחנו מתכוונים שאנחנו אומרים שמשהו או מישהו נכון לי?
מה הוא בכלל הקול הנכון? האם יש דבר כזה?
מה התפקיד של מורה לפיתוח קול במסע החיפוש הקול הנכון?
האם הקול הנכון קשור להפקה קולית נכונה, לבריאות הקול, לבחירת סגנון שירה נכון?
האם מאחורי השאלה מהו הקול הנכון לי יש כוונה לאיזו הפקה נכונה לקול שלי או סגנון שירה?
רוב הזמרים התחילו את הלימודים שלהם עם השאלות, התהיות והחששות האלה.
יש כאלה שכה דאגו שמשהו יילקח מהם בלמידה עם אדם אחר עד שנמנעו לחלוטין מכל קשר עם מורה מסוים, או ניסו ועזבו לעתים קרובות, מפחד להיות מושפעים מדי.
יש מפיקים מוזיקליים המעודדים את הזמרים שעובדים איתם שלא ללמוד פיתוח קול, מתוך אותו חשש, שהדבר הטבעי איתו הגיעו יילקח מהם לטובת קול מעוצב ו"מעונב" מדי.
אני רואה הקבלה בין החיפוש למציאת הקול הנכון לבין החיפוש לבן-זוג אידאלי, העבודה המתאימה לי, מקום המגורים המתאים לי ועוד.
האם הדרך למציאת הדבר הנכון היא אחת או שיש דרכים שונות להגיע לכך?
האם אפשר לדעת כשזה הדבר הנכון לי?
חשבתי על המושג "קול נכון" והוא הוביל אותי למושג אחר, שאינו זהה אבל מאד קרוב אליו -
הקול האישי.
איך מגדירים את ה"קול אישי"?
הקול מופק בגרון ומוגבר על יד חללי התהודה.
הוא מושפע פיזית מהמגדר, הגיל, מגודל, גובה ומסת הגוף, מעובי ואורך מיתרי הקול,
ממצב האנרגיה בגוף (גבוהה או נמוכה, רפיון, מתח, איזון יחסי) ומצב בריאות כללי של האדם.
זו ההגדרה הפיזית של הקול, אלה התנאים האובייקטיביים שלו.
אבל האם תנאים אלה הם כל מה שקובע את "הקול האישי"?
ברור לרוב האנשים שהתנאים הפיזיים אינם הדבר היחיד המאפיין קול אישי של כל אדם.
יש מקום משמעותי מאד לאישיות האדם, לערכים שלו, לרצון שלו להתבטא ובאיזה אופן.
השילוב של התנאים האובייקטיביים יחד עם אלה האישיים יוצר את דרך הביטוי המיוחדת לכל אדם.
לכן אין שני אנשים בעלי קול זהה, למרות שיש לעתים דמיון מסוים בין קולות.
מהו הקול הנכון לאדם?
"נכון", לדעתי, הוא מושג חמקמק, ובכל זאת פשוט למדי. אם אדם מבטא את עצמו באופן אמין ונאמן לעצמו,
והוא עושה זאת בדרך בריאה לגופו בכלל ולקולו בפרט -
הרי שזה נכון.
אין מצב אחד בו על האדם לעמוד ולומר -
"זהו, הגעתי למנוחה ולנחלה, מעכשיו תמיד אשהה כאן ואחזור ל"נכון" המסוים הזה".
זה כמובן מצב משעמם שאין בו התפתחות. אבל זהו בסיס ממנו אפשר לצאת לכיוונים רבים של עשייה והתפתחות.
להיות תמיד בתנועה
הנקודה המרכזית כאן היא שיש להיות תמיד בתנועה והתפתחות.
"הנכון" איננו רגע אחד קפוא בזמן.
הוא ממשיך ומתפתח עם השתנות האדם, גופו ונפשו והרצון שלו לביטוי אישי.
מה ניתן לקבל בלמידה עם מורה אחר?
תפקידו של המורה הוא להקשיב לתלמיד שמולו ולהבחין באיפיונים השונים של התלמיד, גם לפיזיים וגם לנפשיים,
כמו שהוזכר קודם.
הדבר אינו קורה מיד ועל המורה להיות סבלני ולתת לתלמיד להתגלות בפניו בהדרגה.
לאחר שהמורה חש שמשהו מהמהות של התלמיד מתגלה בפניו, עליו לעבוד איתו כדי לעזור לו לחשוף את הקול שנולד איתו ולשפר את היכולות שלו בדרכים שונות.
אין לכפות דרך, אבל בהחלט ניתן להמליץ ולכוון.
תמיד חשוב לזכור שהמורה והתלמיד אינם אדם אחד,
שכל תלמיד מגיע עם הייחוד שלו,
ולכן נדרשת מהמורה גמישות אינסופית כדי להבחין בצורך האמיתי של כל תלמיד.
זו אינה עבודה פשוטה, אבל עצם המודעות לכך והניסיונות להגיע למטרה זו יוצרות מורים טובים יותר.
-------------------
מצרפת את השיחה שערכתי על נושא זה עם רותי חלבני, חברתי וקולגה לפעילות הקולית "הקוראות בקול".
Komentar