כמה זמן לוקח באמת למורה לאבחן תלמיד חדש?

ראיתי אותך – הכרתי אותך

לרוב האנשים יש נטייה לעשות החלטה לגבי האדם החדש שפגשו בדקות הראשונות שפגשו בו.

עוד דרך לתאר זאת היא "לשים אנשים בקופסאות" ברגעים הראשונים להכרות איתם.

כך זה קורה בדייטים, בראיונות עבודה, במפגשים חברתיים, וכך גם במפגש הראשון של מורה לפיתוח הקול עם תלמיד חדש. למרות שזו נטייה אנושית טבעית, יש בה חסרונות רבים, כפי שאתם בוודאי משערים או מכירים מניסיונכם.

גם בעולם המדע מוכרת תופעה המכונה "The Clinician's Illusion", ובה המדען מגיע למחקר עם דעה מסוימת לגבי תוצאות הניסוי, וכל מחשבתו ותודעתו מכוונות למציאת הפתרון בכיוון זה. אבל המציאות מראה שבמקרים מסוימים הפתרון מוליך לכיוון אחר, אולי שונה בתכלית, והמדען מכוון-המטרה-האחת לא רואה אותו כיוון שהתודעה שלו חוסמת כל אפשרות אחרת. המחקר המדעי נפגע מכך, כמובן.

ומה אצלנו, בעולם השירה?

נתאר מצב של שיעור ראשון:

תלמיד מגיע למורה שלא פגש קודם, והוא רוצה בכל מאודו להרשים אותו בשירה שלו, באישיות שלו, בנוכחות הבימתית שלו, והוא עושה כל מאמץ כדי להצטיין ולהראות את כל מה שיש בו, ומיד.

המאמץ הזה כמובן גורם לתלמיד להישמע לחוץ יותר מבחינת השירה, בוודאי יש לו נשימה קצרה יותר, חלק מהצלילים נשמעים חסומים וההגשה נפגמת בגלל חוסר ריכוז בשיר עצמו.

אני יכולה לומר בהכללה שכל תלמיד שמגיע אלי לראשונה מתנצל על שירתו ואומר שהיא לא מייצגת את היכולות שלו בכלל. אני מסכימה איתם. אני גם אומרת לתלמידיי החדשים שזה המצב השכיח, שאני מבינה, ושייקח לי זמן לאבחן אותם בצורה מדויקת יותר.

בקורס שאני מלמדת למורים לפיתוח קול הקדשתי פרק שלם לנושא האבחון של תלמיד חדש.

יש פרטים שונים שעל המורה לשים לב אליהם כדי להבין מי התלמיד החדש שהגיע, מבחינת אישיות (באופן כללי-ראשוני כמובן) ומבחינה קולית ובימתית.

יחד עם זאת, לא מדובר רק על השיעור הראשון, אלא על רצף של תקופה ראשונה, של 5-10 שיעורים, בהם המורה והתלמיד מרגישים בהדרגה נוח זה עם זה, וה"אמת" לגבי קולו של התלמיד והצרכים שלו מתגלה במלואה. רק לאחר תקופה זו המורה יכול להניח שהוא מכיר את קולו של התלמיד ומוכן ללהתוות לעצמו את הדרך לקידום התלמיד שלו.

נושא זה חשוב מאד להבנה אצל מורים שאינם מנוסים דיים עם תלמידים רבים, או שניסיון חייהם עדיין קצר בגלל גילם הצעיר.

מהכרות עם מורים שונים, גם מורים וותיקים נופלים לפעמים לתוך האבחון הפזיז-מדי והכנסה לתוך תבניות נוקשות בשלב מוקדם.

החלטה פזיזה מדי מכניסה כל תלמיד חדש ל"תבנית" שעליה המורה בונה את גישתו להוראה ולשם הוא מכוון. הוא מנסה "לתקן" דברים שאולי אינם זקוקים לתיקון, כיוון שאותם הוא קלט באבחון הראשוני שלו.

לכן, למרות שזו תכונה אנושית ומובנת, עלינו להיות מודעים לטעויות שהיא גוררת בעקבותיה ולהישאר מודעים לאפשרויות השונות שעוד ייפתחו בפנינו בהמשך ההכרות עם התלמידים שלנו.

אם כך -

שמרו על ראש פתוח,

עין פקוחה

אוזן פתוחה,

והכי חשוב - לב פתוח!

הוראת פיתוח קול טובה דורשת מאתנו המורים לעבוד קשה יותר, לא לקבל את מה שאוזנינו ועינינו קולטות מיד, אלא להעז ולהישאר פתוחים, לבדוק, לתת לזמן לאשש או להפר את מה שחשבנו, וללמוד איך לפתור גם את מה שאיננו יודעים בשלב הראשוני.