כמה פעמים קרה לכם ששרתם שיר בהופעה שהתאמנתם עליו זמן רב, ופתאם, בהופעה, הוא הרגיש לא נוח? לא היה מספיק אוויר, הסולם היה נמוך מדי, המעברים בין הרגיסטרים השתנו להם. הפתעה...
אכן זה קורה, והרבה. כמו בכל נושא בחיים – אם יודעים לצפות את זה, אם יודעים את הסיבות לכך ומה ניתן לעשות – אפשר לפתור את הבעית האלה ביתר קלות, וכך להישאר בטוחים יותר בעצמנו ובקולנו.
אם כך, למה קורים השינויים האלה?
הסיבה העיקרית היא רמת האדרנלין שעולה במידה ניכרת בזמן הופעה (או תחרות בספורט), כמו גם הורמונים אחרים הקשורים לסטרס ולהתרגשות.
כשהאנרגיה עולה, כך גם הנשימה נעשית גבוהה יותר (נוטה למלא את בית החזה ולהיות רדודה יותר) והקול נוטה להישמע גבוה יותר. פתאם הטונים הנמוכים שהיו כה נוחים בגרון בזמן החזרות, נעשים גבוהים מדי וכאילו נחסמים למטה.
פעמים רבות הזמר מופתע לגלות שהסולם שנבחר לשיר מרגיש נמוך מדי להופעה.
כיוון שהתופעה חוזרת על עצמה, ברור שיש להסיק מסקנות מסוימות כדי להימנע מהפער הזה ולהיות במיטבנו בזמן הופעה.
נתאר מצב של אימון בחדר: החדר יחסית קטן, ולכן עוצמת הקול מותאמת לגודלו. בנוסף, יש בוודאי עוד אנשים בבית, או בבתים סמוכים, וגם עובדה זו גורמת לזמר לשיר בשקט יותר. העוצמה הנוכחית מתאימה לסולם מסוים שנבחר.
רבים עוצמים עיניים בזמן האימון ומתכנסים בתוך עצמם, כדי לחוות את המוזיקה בתוכם.
הזמר מסמן את מיקום הנשימות, פותר בעיות של אורך נשימה, של חוסר זמן לשאיפה, וכו'. הוא יכול לסמן בתווים שלו את מקום המעברים הקוליים בין הרגיסטרים, וכך לדעת מראש איך לפתור בעיות צפויות.
אם הזמר מנוסה וקפדן, הוא מאמין שבהחלט עשה הכל כדי שחווית ההופעה תהיה בטוחה בשבילו.
ואז מגיעה ההופעה...
יש התרגשות, הנגנים לא תמיד מתואמים עם הזמר, יש אנשים בקהל שמדברים באמצע השיר, פתאם בורחות המילים...רמת העצבנות עולה –
שאיפה גבוהה מדי>יותר מדי אוויר> הקול עולה למעלה> חסר אוויר> לא מגיעים לטונים הנמוכים יותר>בריחת אויר> בהלה> שוכחים את המילים> שוכחים את הרגש> מתעלמים מהמעבר בין הרגיסטרים ודוחפים חזק עד שאי אפשר לשמור יותר על הקול> שבירה קולית חדה> אובדן שליטה> יאוש...
הצגתי כאן סצנה די קיצונית, לא הכל קורה בכל פעם ולכל זמר (וטוב שכך!), אבל זה בהחלט קורה בווריאציה כזו או אחרת, ומערער מאד את הביטחון של הזמרים והרצון שלהם להופיע מול קהל.
(גישה קצת שונה לסטרס בהופעה תמצאו במאמר כאן)
אז מה ניתן לעשות?
(כאן יש לי התלבטות קלה לגבי סדר הפעולות, ותיכף אסביר למה)
להתאמן כאילו אתם מופיעים, כמובן!
לא מיד בשלבים הראשונים של עבודה על שיר, כיוון שקודם יש לפתור בעיות טכניות שונות, לעבוד על בניית הדמות ועל התפתחות השיר דרך ההגשה שלו. אבל מהר מאד חשוב לעבור לאימון שמדמה אולם גדול יותר, קהל רחוק יותר, עוצמה רגשית שיוצאת החוצה ולא נשארת רק בתוך הגוף והלב.
לאחר שמבצעים את השיר בדרך זו, יש לעשות את ההתאמות:
לבדוק אם הסולם הנבחר עדיין מתאים
לבדוק אם הנשימות שסומנו מתאימות לביצוע האנרגטי יותר
לראות אם מעברי הרגיסטרים עדיין מתאימים או שצריך לשנות את מיקומם
אבל!
אם זמר מתמיד לעבוד על שאיפה נכונה ונמוכה, תוך שחרור שרירי הבטן, הרי שהסולם מחדר האימון יתאים לו גם בזמן הופעות.
גם במצב של התרגשות/חרדה בזמן הופעה הדבר ניתן לעשייה, בתנאי שהזמר מתמקד בכך ומתכוון לפעולה זו. זה לא יקרה באופן אוטומטי, כי התגובה האוטומטית של הגוף בזמן התרגשות/חרדה היא של נשימה הישרדותית, כלומר גבוהה ומעטה.
אם הנשימה תישאר מאוזנת, הרי שאורך הנשימה יישאר זהה (פחות או יותר) בין האימון להופעה.
אם עבודת ההגשה נעשתה כראוי והזמר יודע להוציא החוצה את העולם הפנימי שלו, מתוך מודעות לכך שיש קהל ששומע ומרגיש אותו – הזמר לא ילך לאיבוד רגשית בגלל סיבות חיצוניות שיכולות להפריע, כיוון שיש לו עוגן קבוע, העוגן של עבודת ההכנה על הדמות אותה הכין במשך זמן רב ובצורה מעמיקה וטובה.
אז מה בא קודם?
אני חושבת שאנחנו צריכים לדעת את שתי העובדות במקביל:
עלינו להתכונן להופעות כאילו אנחנו במצב הופעה, כלומר להביא את הגישה של מצב הופעה גם לחדר האימונים.
עלינו לדעת מה צפוי לנו בזמן הופעה ולדעת מראש מהן ההתאמות שנצטרך לעשות ברגע שאחד מהמצבים שהזכרתי מתרחשים. לא פניקה אלא מודעות בהירה ויכולת לבחור בפעולה מתקנת ומייצבת.
כשיש מודעות, יש יכולת בחירה. "מודעות" איננה רק מחשבה, אלא היכולת לבחור בפעולות ידועות מראש כדי להתארגן מחדש ולפתור את הבעיות שעולות בזמן הופעות.
זו מקצועיות!
למורים שביניכם, אני מזמינה לקרוא ולצפות בהדרכות חינמיות שהכנתי:
להדרכה אינטרנטית חינמית בנושא (הקלטת ההדרכה):
----------------------------------------------
למדריך החינמי
