אנחנו מתעסקים המון עם השאלה "איך להגיע להצלחה", לומדים בקורסים לשיווק, אומרים משפטים כמו "כדי להצליח אדם חייב שיהיו לו מרפקים", או "הוא חייב עור של פיל" ומשפטים דומים. אין מרשם להצלחה, למרות שכולנו כל-כך רוצים למצוא אותו.
אבל גם כשמגיעים להצלחה – איך שומרים עליה שלא תיגמר, איך ניתן להצליח לאורך שנים רבות?
לאחר הקריאה כאן, אני ממליצה לקרוא גם מאמר שכתבתי ושמו "מה התנאי הכי חשוב להצלחה בשירה" שנותן עוד נקודות מבט על הנושא.
בהליכה שלי הבוקר הקשבתי לשיחה ביוטיוב בין מארי פורליו (Marie Forleo) לברנדון ברשראד (Brendon Burchard). שניהם אנשים מובילים בתחום האימון האישי בשוק האמריקאי, וידועים ברחבי העולם. מארי ראיינה את ברנדון על הספר החדש שלו (השישי!) שהוציא זה עתה:
במשך שלוש שנים הוא חקר ברחבי העולם כמה מהאמיתות המקובלות שאנשים אומרים לגבי הסיבות להצלחה והשמירה עליה לאורך זמן.
מסתבר שהתגלו לו כמה הפתעות! לא כל מה שאומרים אכן עובד בשטח...
הוא הגיע למסקנה שיש רק ששה הרגלים שמובילים להצלחה מתמשכת. אף אחד מהם לא דורש יכולות מלידה ואת כולם ניתן לרכוש במהלך החיים.
הריאיון היה מעניין מאד, ותוך כדי הקשבה נוכחתי בהתרגשות עד כמה כל מה שנאמר שם תקף מאד לעולם המוזיקה והבמה ויכול לתרום המון לזמרים ולהצלחה שלהם.
בחרתי להאיר כמה מהדברים עליהם הוא מדבר בראיון ולחבר אותם לעולם השירה, אותו אני מכירה היטב:
1. יצירתיות לא קשורה באופן הדוק להצלחה מתמשכת...
המשפט הזה בהחלט הפתיע אותי!
היצירתיות נחוצה מאד כדי להתחיל, ובתחום שלנו- כדי להיות אמנים!
אבל כדי לשמר את ההצלחה ולהמשיך להתפתח נדרשת התמדה ויכולת הוצאה לפועל של הרעיונות.
הניצוץ ביצירתיות מכניס אותנו למשחק, אבל הוא לא מספיק כדי להמשיך וליצור בהתמדה.
2. אין קשר לגיל או לשייכות דמוגרפית בנושא ההצלחה המתמשכת ואין דבר כזה מוקדם או מאוחר מדי.
בשירה: ככל שזמר מתבגר נעשה יותר קשה לשמור על מקומות בעולם זה, . אבל עדיין הדבר אפשרי, אם הזמר נוקט לאורך חייו באסטרטגיות שמשאירות אותו בתודעה ובשוק לאורך השנים. זמרים רבים ו-ותיקים יכולים להוכיח את האמת הזו.
3. “Achievement is not the problem, alignment is”.
(alignment = היערכות, יכולת יישור)
אנשים מתמקדים בדבר הלא נכון, "שמים את הסולם שלהם מול הבניין הלא-נכון", כדברי בראנדון.
אנשים רבים עסוקים רק בלרדוף ולהשיג ללא הרף, אבל בדרך פוגעים בכל מה שחשוב להם בתחומים אחרים, כמו למשל ביחסי המשפחה שלהם. כשהם לא מבינים מה באמת חשוב להם ומה מניע אותם, הדבר יכול לגרום לתסכול גדול מאד ולהרס בתחומים חשובים אחרים ופוגע ביכולת שלהם להמשיך ולתפקד בהצלחה.
לעומת זאת, כשהאדם פועל מתוך הבנה של סולם הערכים שלו ומתאים את כל הפעילות שלו לתוך אותם ערכים, הוא פועל מתוך הרמוניה, ולכן הוא יכול להמשיך ולייצר עוד ועוד הצלחה.
בשירה: אצל זמרים הדבר יכול להתבטא במניע שלהם להופיע או זה שמפעיל את הרצון או הצורך בכתיבת השירים.
אם זמר מרגיש שהוא חווה אשמה, עצבנות ותסכול מתמשך בכל מה שקשור בקריירה שלו, כדאי שיבדוק אם החומרים איתם הוא מתעסק במוזיקה אכן מתאימים לאופיו ולערכים שלו.
על מה מדובר?
למשל על סוג המוזיקה שבוחרים לבצע, על הקהל אליו פונים, המקומות בהם מופיעים - האם זה באמת מתאים לערכים/לאמונות/לרצונות של הזמר?
כשלא עוצרים לעשות זאת, הזמר נידון להישאר בתוך מקום אפל שעלול לדכא את המשך היצירתיות שלו, ומשם גם את ההצלחה שלו.
4. א. יש הבדל בין רגשות (emotions) ותחושות (feelings).
רגשות מופיעים מעצמם, ללא שליטה, בצורה אוטומטית, בזמן שתחושות הן הפרשנות שלנו למה שאנחנו מרגישים ויש לנו יותר יכולת לשלוט עליהם.
כדי להצליח לאורך זמן, עלינו להגדיר מהו הרגש שאנו מחפשים או מכוונים אליו ולא לפעול תמיד מתוך האוטומט הרגשי.
בשירה: מבחינת ביצוע השיר, כשזמר מתחיל לעבוד על שיר הוא בד"כ מרגיש אותו בדרך מסוימת שאינה בהכרח הגיונית אלא יותר אוטומטית או אינטואיטיבית.
אבל כדי להצליח לבצע את השיר שוב ושוב בדרך אותנטית ומעניינת בכל פעם, כלומר להישאר בהצלחה לאורך זמן, עליו לזהות בבירור מהם הרגשות ולהשתמש בידע הזה כדי לבצע את השיר היטב שוב ושוב.
אני מבקשת מתלמידיי לתת שמות לרגשות שמתעוררים בשירים שהם מבצעים ולרשום אותם על דף, כדי לעבוד מתוך מודעות. אני מאמינה שבכך הם משמרים לעצמם הכרות עמוקה ומבוססת עם השירים ויכולים להגיש אותם תמיד בדרך מעניינת ואישית.
לפני כשנה כתבתי מאמר על כך ושם אני מרחיבה על נושא הרגש בשירה:
ב. עלינו ללמוד להגדיר את התחושות שלנו:
הוא מספר על אצן אולימפי שהתגבר על קשיים שלו והחל להצליח בענף שלו ולזכות במדליות זהב כיוון שטען ש"למד להגדיר את הרגשות שלו".
הוא מתאר את המצב הנפשי לפני תחרות, בו הוא וכל המתחרים סביבו מאד מתוחים, דואגים, שואלים את עצמם אם בכלל יצליחו.
אבל הוא שם לב לכל הרגשות והפחדים המשתוללים האלו בתוכו (הכרת במצב), והחליט להגדיר את הרגשתו: "אני עומד להרגיש ממוקד עכשיו, to be in the zone." וכך הוא עשה (נקיטת פעולה), והגיע להצלחות עצומות!
בשירה: כל זמר מכיר את התופעה של התרגשות ועצבנות לפני הופעה, לפעמים במידה כזו שיש תופעות פיזיות שיכולות לסכן את רמת השליטה הטכנית של הזמר בזמן ההופעה (הזעה מוגברת, יובש בפה, אובדן הקול). אי אפשר לומר לעצמך "זה לא קורה לי, הכל בסדר" כי חווית המתח והפחד נמצאת שם במלוא עוצמתה. אבל עדיין אתה, הזמר, יכול במקביל להחליט להיות ממוקד לגמרי במשמעות השיר, להחליט שההופעה תהיה חוויה טובה בשבילך, שאתה עושה בדיוק את מה שאתה אוהב.
אם כך התהליך הוא:
- הכרה במצב (להכיר במתח/בפחד המעיק),
- החלטה מודעת במה להתמקד (בהופעה, בשיר, בנשימה)
- נקיטת פעולה (ביצוע ההחלטה שנעשתה במודע).
5. כדי להצליח עלינו להעלות את תחושת ההכרח לפעול:
כדי להעלות את ההכרח לעשות משהו, עלינו ליצור קשר ישיר בין הערכים והאמונות לבין המעשים שעל האדם לעשות.
למשל לומר לעצמך: "אני רוצה לעשות עבודה טובה, יש לי סטנדרטים גבוהים, זה חשוב לי, אני מקצוען",
ולחבר את זה עם מניע חיצוני: "העבודה הזו חייבת להיעשות, יש לי דד-ליין, יש לי משימה, חזון, אנשים סומכים עלי".
החיבור בין שני הדברים יוצרים את הכרח והדחיפה החזקה לקדם ולבצע דברים בהצלחה. זה מעלה מאד את המוטיבציה לביצוע משימות. אם הפעולה מלווה בחרדה (כמו שנאמר בסעיף 4), אפשר להמיר אותה בדרך דומה, ע"י התמקדות בתחושת ההכרח והמחויבות למשימה שבפניך.
בשירה: זמרים ואמנים רבים נחנו בכישרון ויכולות גבוהות, אבל אינם מניעים את עצמם לפעולה שתקדם אותם כי אינם מרגישים שזה הכרחי להצליח ולנצח. עליהם למצוא את המשמעות העמוקה להיותם זמרים, כמו למשל:
"אני רוצה להשמיע שירים מרוממי-נפש ולעודד אנשים",
"אני רוצה לבצע את השירים שאני כותבת כי אני מאמינה שהם מעולים",
"יש לי מתנה כמוזיקאי וזו המשימה שלי להביא אותה לעולם" או
"אני רוצה להצליח בעולם המוזיקה כי אני מאמינה שאני מעולה בתחומי",
ואז יוכלו לחוות את תחושת ההכרח שתדחוף אותם לפעולות מקדמות ותגרום להם להיות בהצלחה מתמשכת.
כשאין את הדחף וההכרח הפנימי הזה, כל בעיה שנקרית בדרך מחלישה את כוח ההתמדה והרצון לפעולה ויכולה לגרום לזמר לוותר בדרך.
6. עלינו ללמוד להתנהל במעברים ממצב אחד לזה שבא אחריו מבלי לאבד את האנרגיה ולהתרוקן בדרך:
אנשים רבים עובדים מאד קשה על משימה מסוימת, ומיד לאחריה עוברים למשימה הבאה, כך שיש ערבוב בין המשימות והאנרגיה שלהן והדבר מתיש את הכוחות ומוריד את יעילות הפעילות במהלך היום.
במקום זאת הוא ממליץ לקחת מרווח מסוים של זמן בין פעולה אחת לבאה אחריה, להתנקות מהקודמת ורק אז לגשת למשימה הבאה אחריה.
הוא ממליץ לשבת בעיניים עצומות ולומר את המילים "לשחרר" (או "שחרר/י") כמה פעמים תוך כדי התמקדות בתחושת השחרור ממה שהיה קודם, מדקה עד חמש דקות.
ואז, לפני שפוקחים את העיניים, להתכוון במחשבה לאיכות שרוצים להשיג במשימה הבאה, ולא רק להתכוון לפעולה עצמה.
כיוון שאנחנו חיים בעולם של מולטי-טאסקינג, אני מוצאת שזו אחת העצות החשובות ביותר בשבילי ובשביל אנשים כמוני. היכולת להתנתק מהעיסוק הקודם ולהתחדש לקראת הדבר הבא שאני עושה שיפרה פלאים את יכולת הריכוז והביצוע שלי!
בשירה: הזמן שלפני הופעה דורש מהזמר ריכוז והתעסקות מרובה עם מה שקורה מאחורי הקלעים, כולל באלאנס, תלבושת, ניהול הלהקה המלווה, אולי כרטיסים לחברים ועוד. כל הפעילות הזו יכולה להביא את הזמר לתוך ההופעה עם תחושת של חוסר נשימה והצפה רגשית, שמאד מפריעים ליכולת של הזמר להתרכז במשימה החשובה ביותר לאותו הזמן.
חשוב מאד להתנתק מכל הפעילות הזו כמה זמן לפני ההופעה, להתכנס פנימה, לשחרר את מה שהיה קודם, לעשות חימום, לחשוב על השירים, לדמיין את ההופעה מראש (דמיון מודרך למשל) ובמיוחד לדמיין את עצמך מופיע היטב במלוא גדולתך.
הרווח הזה חשוב מאד להצלחה בהופעה וכדאי תמיד לתכנן את הזמן הזה מראש ולא להיגרר לפעולות אינסופיות שנמשכות ממש עד לרגעים האחרונים לפני ההופעה.
לסיכום -
אפשר להיות מאושרים ומסופקים, ועדיין לרצות להמשיך ולהשיג דברים. לרצות להמשיך ולהתפתח לא אומר שאינך מסופק. כשאינך מסופק, כשאינך רואה את הערך בחייך, כשאינך נותן לעצמך קרדיט אף פעם, ולא רואה מה כן השגת בדרך, אתה נשרף מהר יותר ופורש בשלב מוקדם.
הגישה להצלחה מתמשכת היא - תהנה מהתהליך, ובאותו הזמן גם תשאף להשתפר ולהתחזק בהתמדה.
מקוה שהמאמר תרם לך. האם המצבים המתוארים כאן מוכרים לך, האם הפתרונות שהוא נותן יכולים להתאים לך?
אשמח לקרוא תגובות על המאמר. בהחלט מוזמן לשתף לאחרים שיכולים להתרם ממנו.
-------
אם עדיין לא עשית זאת, אני מזמינה אותך להרשם לניוזלטר (בטופס בראש העמוד) כדי לקבל התראות על עוד מאמרים שנוגעים בעולם השירה.
-------
