טכניקה טובה או הבעה רגשית - מה יעשה אותנו זמרים טובים יותר

יש אנשים שאומרים - טכניקה טובה - לפני הכל.

ויש אחרים שאומרים - בלי הבעה רגשית אותנטית הזמר לא מעניין.

אז מי צודק?

בשיחתנו השבוע, "הקוראות בקול",

הסתכלנו על השניים כאילו שאנחנו עומדות בפני גישור.

העלנו את היתרונות של כל אחד בנפרד ושל הצרוף של שניהם יחד.

הנה סיכום קצר של כמה מהנושאים אותם העלינו בשיחה:

כמה משבחי הטכניקה:

• מגבירה את היכולת הקולית הרבה מעבר לשימוש היומיומי

• יכולת לשחרר מחסומים פיזיים שמפריעים להבעה הרגשית

• לא תמיד הבחירה הראשונית או האוטומטית היא הטובה ביותר.

• יכולת להגיע לסגנונות שונים

• גבהים שונים, עוצמות, אורכי משפטים, צבעים, גילום דמויות שונות

• אני מנווטת את הקול ולא הוא אותי

• מונעת פגיעות בקול, שמירה על אורך ואיכות חיי הקול

בשבחי ההבעה האישית האותנטית

• מעוררת אמפטיה,/הזדהות, מחברת אותנו להיותנו אנושיים ועוברים דברים משותפים

• כשזמר הוא בעל טכניקה מצוינת אבל ללא הבעה רגשית מעניינת ואמינה - הוא לא מגיע לאנשים

• הבעה רגשית ואישית מאפשרת להתעלות מעל היומיומי ולנגוע בהבעה אמנותית, כמו Poetry , תיאטרון, או אמנות פלסטית

• שיר יכול לרכז בתוכו הרבה מחוות רגשיות בזמן קצר, לעומת שיחה או הרצאה שנפרשת על פני זמן רב הרבה יותר

• הקול המחוספס, הלא מעובד, יכול להישמע כאילו "לא התלבשתי לכבוד הארוע", אלא הזמרת מביאה את עצמה לקהל כמו שהיא. אנשים מתחברים לאמיתי, גם אם הוא אינו מעובד.

והמסקנה שלנו?

אני מציעה להקשיב להקלטה...

אשמח לקבל תגובות לדיון, וכמו תמיד - ניתן לשלוח מייל או להשאיר כאן תגובה אם תרצו לשמוע שיחות ופודקאסט על עוד נושאים הקשורים לקול ושירה.

--------------------

להקשבה לפודקאסט שלנו:

ספוטיפיי

אנקור(Anchor)